הזמינו את השהות שלכם

גוונים של תקווה

התערוכה “גוונים של תקווה” עוסקת בפרשנות האישית של האמנים לאירועים הקשים של השבעה באוקטובר, תוך התמקדות בכאב, אובדן ואי ודאות. היא מדגישה את ההבנה שאין לנו ארץ אחרת והטבע ממשיך לפרוח. האמנות מעניקה תקווה וחיים חדשים.

האמנים מציגים עבודות בציור, צילום, פיסול ומיקס מדייה, רבות מהן נוצרו במיוחד לתערוכה זו. היצירות מגוונות בטכניקה ובגישה, ומבטאות חוויות ופרשנויות אישיות. הצבעוניות המתפרצת מעניקה תחושה של אור ותקווה ומעוררת אמונה בימים טובים יותר.

אוצרת גלית צימבליסט
האמנים המשתתפים אנה עייש, אסתר כהן, אשד וינקלר, גיל גורן, הילרי פיטן, זיו רינגר, חנן שפיר, טל קלמן, לאה גול, מתי חלילי


פתיחת התערוכה: 12.7.24 | 10:30-13:00
מלון ממילא – קומה R

שיח גלריה 2.8 | 20.9
נעילת התערוכה 30.9

אנה עייש - "מריונטות , בובות על חוט"

שמן על בד

מריונטות, בובות על חוט רביעיית ציורים המתארת ציפורים נאיביות בגווני תכלת וורוד, היא יצירת אמנות עמוקה ומרתקת המשדרת מסר חברתי ופוליטי. הציפורים שהן בעלות כנף, חופשיות לעוף ללא מגבלות של מקום וזמן, מוצגות ביצירה זאת כמריונטות בעלות חוטים, מסמלות את התחושה של חוסר אונים והשפעה חיצונית, בעוד שהשימוש בגוונים תמימים ונעימים של ורוד ותכלת מעמיק את הניגוד בין הכמיהה להחזרת החטופים, אחדות העם וניצחון במלחמה למציאות הקשה.

אנה עייש מחברת בין העולמות המנוגדים המאפיינים את חייה: בבוקר, בעבודתה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב; ובערב, כציירת עם סגנון מופשט, אקספרסיבי, אינטואיטיבי וסוער.

ציוריה של עייש מתאפיינים בדרך כלל בצבעוניות חזקה, בתנועת מכחול שנעה בין שקיפות לחספוס, בנזילות צבע מכוונות, בשאיפה לגעת ברבדים העמוקים ביותר שלה ושל המתבונן.

עייש מציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, ועבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים. שאיפתה היא לחדור ללב הצופה ולגרום לו להרהר, לחוש ולשאת את יצירתה בתוכו.

אסתר כהן

ציור אקריליק על בד

אסתר כהן גילתה את התשוקה שלה לאומנות במהלך משבר הקורונה. בתקופה זו התוודעה ליופי הגלום בציור האקספרסיוניסטי המופשט והאינטואיטיבי, ככלי הבעתי-תרפויטי; כלי המחבר את היומיום שלה עם עולמה הפנימי, תוך שימוש בצבעוניות אופטימית וחיובית לשחרור וביטוי נשמתה.

ציוריה של כהן מאופיינים בצבעוניות חזקה ובמריחת הצבע בצורה המשלבת אימפסטו מכוון, ונזילת צבעים השוברת את מרקם הציור כמשטח של קומפוזיציה אחידה; כמו משורר, הבוחר שילובי מילים להבעת רגשותיו במטרה לגעת ברגשות הקהל.

אשד וינקלר - "אמא"

פסל מקריסטל אוניקס, נעשה בטכניקה פיסול באבן

דמות האימא ושני החללים, המגוננת על שני ילדיה בידיה והברק שהיכה בה כרעם ביום בהיר, בהשראת תמונתה שחקוקה לכולנו בזיכרון ובלב, של שירי ביבס ושני ילדיה מרגע חטיפתם.

הפסל אשד וינקלר מפסל ויוצר באבן בדגש על שמירה על קו נקי ומופשט ושימת דגש לפרטים הקטנים.

וינקלר הינו דור רביעי לאמני וסתתי אבן.

גיל גורן - I LOVE JLM

אומן מולטי מדיה

תקווה היא ציפייה לדבר שיתגשם. תקווה היא תפילה, היא בקשה. בהמנון מדינת ישראל, התקווה היא, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. בחרתי להציג 3 עבודות שונות המתייחסות למילה תקווה בימים אלו של תפילה וצפייה לדבר מה טוב. היצירה ״תקווה״: המתייחסת לארצנו בצבעיה. ‏I LOVE JLM מתייחסת לארץ ציון בפרטי פרטיה.

גיל גורן הוא אמן עכשווי בינלאומי היוצר במגוון טכניקות עבודות המאופיינות בצבעוניות עזה ומסרים המובילים את הצופה לפיענוח אישי. החל משנת 2015 הציג גורן בעשרות תערוכות וירידי אומנות בארץ ובעולם.

מעבר ליצירותיו, הוא מוזמן באופן קבוע לשיתופי פעולה אומנותיים עם חברות אופנה ופרוייקטים אדריכלים שונים.

הילרי פיטן

ציור שמן על בד

“אני מציירת את מה שהעין הפנימית שלי רואה. אני מנסה לראות דרך או מעבר לשכבות הרבות המכסות ומסתירות את הווייתנו. אני מציירת בצבעי שמן, במשיכות מכחול עזות צבע ,שכבות שמגלות טפח ובו זמנית מסתירות סודות. השקיפויות שאני יוצרת מאפשרות לי לייצר הצללות שמושכות את עיין הצופה אל תוך נשמת הציור מתוך רצוני לרמז על השאיפה והתקווה לימים טובים יותר.”

הילרי פיטן מרבה לצייר פורטרטים; היא נמשכת להבעות פנים ולאמת הפנימית חסרת המסכות המשתקפת מעיני הדמויות שהיא מציירת. או כדבריה, “אני מציירת את מה שהעין הפנימית שלי רואה”. הדיוקנאות של פיטן עוסקים בסיפורים של אנשים שאינם נאמרים בקול, ומנסים לראות מעבר לשכבות הרבות המכסות ומסתירות את הווייתם.

פיטן מציירת בצבעי שמן על קנבסים גדולי ממדים, במשיכות מכחול עזות צבע ובשכבות המגלות טפח ומסתירות סודות. השקיפויות שהיא יוצרת בעזרת צבעי אקריליק, מאפשרות לה לייצר הצללות המושכות את עין הצופה אל תוך נשמת הציור.

זיו רינגר

פסל בברזל יצוק

“אני מפסל בברזל שהינו חומר קשיח אך אני מכניע אותו לרצוני בעזרת טכניקות” שפתחתי, לתערוכה זאת יצרתי מיני סידרה העוסקת בתקווה, הפסל הראשון שיצרתי הינו של דמות אישה הכלואה בתוך מסגרת חלון, והיא מצליחה רק להציץ החוצה, הפסל השני מאגד בתוכו שלל דמויות של אנשים הכלואים בתוך מסגרת, כל אחת מהדמויות משקפת מצב קיומי בהיבט נפשי.העבודה השלישית נקראת אלת הצדק ובחרתי להציגה כאשר ענייה מכוסות והיא אוחזת בחרב. בעבודותיי אני שוזר סמלים ורמזים לפיענוח הצופה ביצירה.”

זיו רינגר יוצר בברזל עבודות פיגורטיביות ואבסטרקטיות. בעבודותיו, הנוצרות בנפחות קלאסית בשילוב מסגרות מודרניות, הוא מתמודד עם הברזל, כופה עליו צורות ומצבים, בודק את גבולותיו ומעניק לו נשמה ואופי; חוויות, רשמים, שיחות ותחושות מציתים בו רעיונות גולמיים, המתפתחים בהדרגה ליצירות.

רינגר עושה שימוש בכלים של אינטליגנציה מלאכותית (AI), ומשלב בעבודותיו אלמנטים סוריאליסטיים, הומוריסטיים ואף מקבריים כדי לעורר בצופה מנעד של רגשות: מאמפטיה דרך תמיהה וגיחוך עד כדי צער או דחייה. עשרות העבודות שיצר מוצגות בביתו בתל אביב וכן באוספים פרטיים.

חנן שפיר

צילום

“מאז ומתמיד הייתי אופטימי. החברה היו מכנים אותי בלתי-עציב. הדבר בא לידי ביטוי גם בצילומי. בתקופה האחרונה מצב הרוח הכללי היה “עם הפנים ברצפה”. אף על פי מצב הרוח הירוד, גיליתי שצילומי צבעוניים, הם מנציחים את הרגע בין הכיליון לצמיחה המחודשת, הם מלאי חיים ויופי. במבט לאחור אני יכול לזהות כי מגמה זו של חיפוש החיובי, המשעשע, הלא טריביאלי והמיוחד, עוברת כחוט השני בצילומי. לפעמים פריט המוצג לא במקומו הטבעי מקבל עוצמה ומשמעות נפרדת. ואני תקווה כי צילומים אלו המוצגים בתערוכה “גוונים של תקווה ” יעניקו תחושה טובה ואופטימיות לצופים.”

לפני 58 שנה, כשהיה בן עשר, קיבל חנן שפיר מהוריו מצלמה רוסית ישנה ומאז הוא מצלם. צילומיו מתאפיינים בחיפוש מתמיד אחר החיובי, המשעשע, הלא-טריוויאלי והמיוחד.

בחלק מהתצלומים בולטת תחושת הריקנות, המושפעת מהמצב הקשה בישראל, אך רובם מתאפיינים בהומור סמוי, במציאות מפתיעה או בזווית ראיה לא שגרתית; לעתים זה נעשה באמצעות הצבת פריט המוצג לא במקומו הטבעי, ומקבל עוצמה ומשמעות נפרדת.

עבודותיו צולמו במקומות שונים בארץ, החל בגינה בביתו וכלה בגן הבוטני בירושלים.

טל קלמן

ציור בשילוב טקסט לירי

“הפלטה שלי מלאה בצבעוניות מתפרצת. אני אוהבת צבעים חיים, לא מאופקים, בקושי מדוללים ולא מתנצלים. אני שבויה של יופי ורוצה לגרום לצופה שלי לטבוע בגלים של אסתטיקה. כשהוא מביט בציור אני רוצה שירגיש את המעוף אל האופק, כמו אוויר פתוח מול הים. השאיפה שלי כאומנית היא לרומם את רוחם של אנשים. להזכיר להם ששכבות של כאב, פחד וכישלון, הן לא מי שאנחנו באמת. אני תקווה כי דרך האומנות שלי המשלבת ציור אופטימי וטקסטים ליריים אותם אני כותבת בקורלציה לדימויי הציורי, אצליח לעורר בצופה את ניצוץ הקסם, אשר יכול לתת תקווה לחיים מאושרים.”

בתהליך היצירה העכשווי של קלמן, היא עושה שימוש ב-AI; היא יוצרת באמצעות הבינה המלאכותית את הדימוי שעלה בעיניי רוחה, ומציירת אותו על הקנבס, תוך שהיא משנה את הצבעים, המרקם, החריטות ונזילות הצבע.

שאיפתה כאומנית היא לרומם את רוחם של האנשים. או כדבריה, “להזכיר להם ששכבות של כאב, פחד וכישלון, הן לא מי שאנחנו באמת, ותחת זאת ליצור חיים, אהבה, יופי וחיבור, ולהעניק תקווה”.

לאה גול

“בציור זה שנוצר במיוחד לתערוכה בגלריה של מלון ממילא אני מנסה להביע עד כמה האינטלקט חשוב ליסוד התקווה. אנו למדים מהקבלה שלמילים “אני”, “כלום” ו”עין” בעברית יש קשרים חזקים מאוד זו לזו. ולפעמים אנחנו חושבים שאנחנו רואים דברים בבירור כמו השתקפות מראה. גם בפעמים האלה אנחנו צריכים לנסות לראות, להבין ולשפוט מ-7 נקודות מבט שונות בדיוק כמו אלוקים. המחשבה שמחזקת אותי בימים אלו היא שגוונים של תקווה הם נקודת ההתחלה היחידה להחלמה שלנו. מתוך תחושת התקווה אנו נתגבר על הכל, בדיוק כמו קודם… ועד קץ הימים.”

הציירת לאה גול יוצרת את עצמה בכל ציור; בכל יצירה היא חושפת צד נוסף שלה, הלקוח מסיפור חייה המטלטל.

גול נולדה באיסטנבול בתורכיה, בת למשפחה מוסלמית. לאחר חיפוש משמעות ברחבי הגלובוס, היא מצאה אותה לבסוף בעולם הקודש היהודי, והתגיירה. גול השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות ואף הציגה תערוכות יחיד בעיר הולדתה איסטנבול, שם עשתה לה שם כאומנית פורצת דרך. היא נוטה לצייר על קנבסים גדולי-ממדים אשר גורמים לצופה להיטמע בעבודה.

פלטת הצבעים שלה עזה ומגוונת, והיא אינה חוששת לנסות, לטעות ולהיחשף. הדימויים המופיעים בציוריה מהדהדים את סיפור חייה; ילדיה, נשיותה וסיפורי הקודש אותם היא הופכת לדימויים מכשפים ומסתוריים.

מתי חלילי

צילום

מתי חלילי, יליד קיבוץ משמר העמק, הוא מהצלמים הבולטים מבני הדור השני בתנועה הקיבוצית. הנושאים אותם מנציח חלילי, בעין חדה וייחודית ובהומור, עוסקים בחיים ובנופים של הארץ.

במשך שנים הוא מתעד את חיי קיבוצו, משמר העמק, קהילה הדוגלת בשיתופיות, עולם הולך ונעלם. עבודותיו עוסקות בחיפוש אחר האור, הצבע והתנועה, הן בטבע והן באדם.

חלילי השתתף בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו”ל. בשנת 2012 הוציא ספר אומן בשם “למראית עין”, הכולל מבחר מיצירותיו, ובשנת 2016 יצא לאור ספרו השני “מראה עיניים”.